<h1>פירוש רבינו יהודה ב"ר נתן</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שכל (שנתנו חכמי') מקום שהזכר' הש' מצויה עניות מצויה נר' לר' דנפק' ליה מדכתי' גבי שבוע' שקר [זכריה ה'] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו את עפרו ואת אבניו ובריש תמורה [ג' ע"ב] מדמה התלמוד קצת מקלל חברו בשם ומוציא שם שמים לבטלה אהדדי דקאמ' מניין דמקלל חברו בשם לוקה דכתי' אם לא תשמור לעשות וגו' וכתי' והפלא וגו' ופריך אימ' אפי' שבועת אמת כו' והדר פריך אימ' למוציא שם שמים לבטלה ומסיק במוציא ש"ש לבטלה לא מצינן לאוקומי משו' דלא מצינו לאו אלא אזהרה דאת ה' אלקיך תירא וההיא אזהר' עשה היא. ועניות כמיתה שנ' כי מתו כל האנשי' והיינו דתן ואבירם כדאמרינן לקמן [ס"ד ע"ב] כל מקום שנ' נצי' ונצבי' א"א דתן ואבירם והם לא מתו עדיין אלא שירדו מנכסיהן דא"ע גב דאמרי' דסומא נמי ומי שאי' לו בני' חשובי' כמת אין לומ' דלהכי כתי' כי מתו דסומי' לא הוו דכתי' העיני האנשי' ההם תנקר ומצורעי' נמי לא הוו שהרי היו בתוך המחנה ובנים נמי לא הוי דכתי' ובניהם וטפם ואי' לומ' דשוב היו להם בני' דמתו משמ' כמתים ממש שאי' עתידי' לחיות מאותה מיתה דמי שאי' לו בני' ועומד להיות לו בני' אינו כמת אע"פ שעני חשוב בשעת עניו כמת אפי' נעשה עשיר לבסוף ועו' דמפני שלא היו להם בני' לא ה"ל לירא פחות מהם שבכך לא נעשו קרובי' למלכות מבתחלה ואי' לומ' דלעולם היו סומין או מצורעי' ונתרפאו במתן תורה שאז נתרפאו כלם דאמרי' במדרש [במד"ר פ"ז] דבמעשה העגל חזרו בעלי מומין למומן מ"ר.
וש"מ נדהו בפניו אי' מתיר לו אלא בפניו שלכך מהר להתיר לה לאלתר בפניה וש"מ אי' בין נדוי להפרה ולא כלום דאע"ג דאמרי' בפר' בתר' דמ"ק [ט"ז ע"א] דטוט אסר וטוט שרי כלומ' מיד אחר שתקעו השופר לנדותו יכולי' להתיר לו וקאמ' וה"ה בממונא אבל באפקרסות' עד דחיילא שמתא דרבנן תלתין יומין איכא למימ' דנדוי דהכא אי' חמור אלא כשל ממונא שאינו אלא לכפרה בעלמ' ולאיים עליו שלא ירגיל עוד להזכיר שם שמים לבטלה מ"ר משמית נפשיה והדר משמית בר בי רב או' ר' שלכבוד התורה היה משמית עצמו תחלה לפי שהיה קש' בעיניו לבזות החכם והוה משמית נפשיה להתכפר שלא יענש בנדוי צורב' מרבנן וכן נרא' כדאמ' [מו"ק י"ז ע"א] במערבא מימנו אנגדא דבר בי רב ולא מימנו אשמתא שהנדוי חמור להם יותר והיה קש' בעיניהם לנדותו ולכך מר זוטרא חסידא היה קשה לו לשמתו אע"פ שהיה מחוייב שמתא ולא היה רוצה לימנע מלשמתו מאחר שנתחייב שמת' אלא שהיה מחמיר על עצמו לשמת את עצמו תחלה וגם היה מראה שאי' נקל בעיניו לשמת צורב' מרבנן שלא היה רוצה לשמתו עד שמשמת עצמו תחלה ובתו' הריב"ב שפר' לפני רבינו יעקב פר' שהיה ירא שלא ישכח התר' נדוי של צורב' מרבנן או יתעצל בה וע"י שיזכור התרת נדוי של עצמו יזכור גם של צורב' מרבנן משמית נפשי' והיה מרחיק ד' אמות מחבריו והלא מושבע ועומד מהר סיני הו' כו' כו' כו' ע"ש בתו'.
<h2>דף ח.</h2>
ידע מאן שמתיה אם מכירו לאותו האיש שחלם עליו שנדהו בחלום מהו דלישרי ליה כו' לשמתי' שויוה שליח מן השמים כשהראו לו בחלום שזה נדהו למישריה לא שויוה שליח מן השמים שמתוה ושרו ליה בחילמיה מאי מי צריך להתירו עוד כשם שאי אפשר לבר בלא תבן בהרואה [ברכות נ"ה ע"א] דריש ליה מהאי קרא הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר וגו'.
<h2>דף ח:</h2>
רבינא הוה לי' נדרא לדביתהו נדר שאי' יכול [להפר] שאי' של ענוי נפש או שלא הפר לה ביום שמעו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו רבינא לא היה יכול להפר לה כדקאמ' בסמוך דלא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה ולכך היה צרי' רב אשי להתירו והיא היתה בושה לבא לפניו ולכך היה שואל רבינא אם יכול להיות שליח לומר לרב אשי חרטה שלה ויתירו נדרה שלא בפניה אבל אי לאו דלא שרי למישרי נדר' באתרא דרביה היה רבינא יכול להתיר לה ואפי' לר' יהודה דאסר להתיר נדרי אשתו כדתנן במס' נגעי' פ"ב [מ"ה] כל הנדרי' אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה או' אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרי' מ"מ היה מוצא אחרי' שהיו מתירי' לה בביתו או יחיד מומחה או ג' הדיוטות א"ל אי מכנפי אין אי לא מכנפי לא אם השלשה המתירי' את הנדר הם כבר נאספי' ביחד אז יכול לעשות שליח לחרטת אשתו ואי לא לא דתרתי לא שרינן ליה ליעשות שליח לחרטת' ולכנופינהו ור' מפ' הטעם דחיישינן שלא ישנה דבורה ויוסיף עליו לישב חרטתה יפה דכיון שטורח לכנופינהו חיישינ' נמי שמא לא יכוין לומ' החרטה כמו שהיא מתוך שהו' להוט להתיר נדרה וי"מ דכי היכי דמטרחינן ב"ד לאיכנופי מטרחינן להו נמי לבא וישמעו החרטה מפיה ש"מ תלת [ש"מ] לא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה כדפר' מדלא היה יכול להתיר נדרו כ"א לפני רב אשי כדפר' וש"מ כי מכנפי שפיר דמי להיות שליח לחרטתה וש"מ לכנופי לא ושמתא אפי' באתר' דרביה יכול להתיר דאין לדחות הדבר ופעמי' שאין הרב מזומן או אינו פנוי להתיר לו ויבא לדחות ע"י כך התר השמתא ולא ניח' לן שידחה ההתר ויחיד מומחה שרי שמתא ואין צרי' לא שלשה ולא עשרה כיון שהו' יחיד מומחה כך יש לפר' הסוגיא והקש' רבנו שמואל מה ענין דיני התרת נדרי' בהך שמעתא זה ה"ל לומ' בפני' בפ"ד נדרי' ועו' דבכולי האי שמעת' איירי בנדוי וגם בתר הכי מיירי ביה ומפסיק בינתים בדיני התר' נדרים ועו' ק' לו היכי שרי ליה הכא ליעשות שליח לחרטת אשתו והא בגטי' בפ' השולח [מ"ו ע"א] גבי המוציא את אשתו משו' נדר קאמ' כל נדר שהו' צריך חקירת חכם לא יחזיר דאי' יכול לומ' אילו הייתי יודע שהנדר אינו נדר שיש לו התרה לא הייתי מגרשה משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד דלא ניח' ליה שתלך אשתו בב"ד ויתירו לה שלא תתבזה בב"ד ואם יכול לעשות שליח להתיר נדרה במה היא מתבזה בב"ד משו' דצריך להתירו בב"ד ע"י שליחה אלא ודאי אי' שליח מועיל אלא היא עצמה צריכה לבא ועו' מה חלוק יש בין מיכנפי ויתבי לכנופינהו איהו וגם לשו' כנופי מה שייך בשלשה ועו' תימ' רב אשי לבדו היה יכול להתיר הנדר דהפר' נדרי' ביחיד מומחה ורב אשי היה יחיד מומחה ונ"ל להביא ראיה ש[רב אשי הי]ה מומחה דאמ' בבכורות בסוף פ' כל פסולי המוקדשי' [ל"ו ע"ב] ההו' רוע דאת' לקמיה דרב אשי עד אבל הכא מכדי ידע דהאי מום מובהק הוא מאי טעמ' אייתי' קמיה דרב אשי משום כבודו של חכם כו' ש"מ שהיה מומחה להת[יר בכורות] דאי בשלשה הוה שרי ליה כדאמ' [שם] שלשה מתירי' את הבכור במקום שאי' מומחה ובהא לא שי[יך לומר ש]מביאו לפני חכם משו' כבודו של חכם דהפר' נדרי' והתרת בכור הם ענין אחד כדקאמ' התם שלשה מ[תירי'] את [הבכו]ר במקים שאי' חכם שלשה מפירי' את הנדר במקום שאי' חכם ומאחר שרב אשי היה יחיד מומחה להתיר [בכורות] מה היה משיב לרבינא אי מיכנפי אין אי לא מיכנפי לא על מה שהיה שואלו אם יכול להביא שליח לחרט' אשתו לפי שהיה רוצה להתיר נדרה בפניו לפי שהיה רבו ולא שרי למישרי נדרא באתר' דרביה והלא רב אשי לבדו היה יכול להתירו ולא שייך בי' כנופי ויש לתרץ בזה דמשו' דרבינא שאל לו סתמ' בעל מהו שיעש' שליח כו' ולא הזכיר בשאלתו אם ביחיד מומחה מיירי או לפני הדיוטות לכך השיבו רב אשי אי מיכנפי כו' אע"פ שהו' לא הוצרך לישאל כ"א לפי שהיה צריך לבא לפניו או הו' או אשתו מפני שהיה רבו וגדול העיר דלא שרי למישרי נדר' באתר' דרביה ונר' לרשב"ם דגר' רבינא ה"ל נדויא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לאשתו א"ל אי מיכנפן אין אי לא לא ש"מ תלת ש"מ לא שרי למישרי נדויא באתר' דרביה כו' ולא היתה יכולה להביא עשרה בני אדם לביתה ולהתיר דלא שרי למישרי נדויא באתר' דרביה והיא היתה בושה לילך אל רב אשי והיה שואל רבינא לרב אשי אם יוכל הוא להיות שליח להתיר נדויה בפניו ויתירנו לה בעשרה מי מדמינן ליה לנדהו בפניו שאי' מתיר לו אלא בפניו וכשנד[ו]הו בחלומו בפניו שאי' מתירי' לו אלא בפניו דשמא יותר חל ההתר והולך לו עונש הנדוי כשמתירי' לו בפניו מאחר שגם הנדוי נעשה בפניו או שמא כיון דלא נדהו אלא בחלום כשלא בפניו דמי ומתירי' לו אפי' שלא בפניו ורב אשי השיב לו אי מכנפי העשרה שמוצאם כלם במקום אחד אז מהני ההתר שלא בפניה ובכך מתכפר לה נדוי חלומה והכי מסתיעא מילתא טפי ואי לא מיכנפי לא יחזר אחריהן לקבצם דדמיא לכפרה בעל כרחה ואינו מועיל כל כך ההיתר מאחר שהוא (גם) ע"י שליח אבל ע"י המנודה עצמו מועיל הכנוף דאל"כ מה הוה שייכא תשובת רב אשי לבעל מה שיעשה שליח אי הוה שייך חלוק דמיכנפי ולא מיכנפי בה כמו בשלוחה וכי האי גונ' אמרן לעי' דליתיב אפרש' דרכי' ויגרום שישיבו לו שלו' ע"י הגרמ' שישאל תחלה בשלומם ובכי ה"ג הוא דקים להו דמסתייע' מילתא להנצל מאותו נדוי שבידי שמים כשההיתר נארע ממילא ש"מ תלת ש"מ לא שרי למישרי נדויא באתר' דרביה שלא רצה רבינ' להתירו כ"א בפני רב אשי ודמיא להא דא' במ"ק [י"ז ע"א] נדה ואי' יודע מי ילך אצל נשיא ויתיר לו וה"נ צריך שגדול העיר יתיר לו וש"מ כי מיכנפי ש"ד ליעשות הבעל שליח להתיר לה שלא בפניה דלנדהו שלא בפניו מדמינן ליה וש"מ לכנופי לא ומה שפר' רבנו שמואל כאן דאיכ' למימ' דאפי' להתיר בפניה לכנופי לא דלא מסתיע' מילתא להנצל מעונש נדוי חלום אלא ע"י שמוצא עשרה מכונפי' כדמוכח לעי' אי' נ"ל אף לפי שיטתו כדפר' דא"כ מאי שייכא תשובת רב אשי לבעיא דמהו שיעשה בעל שליח כו' ולעי' גבי פרשת דרכים מיירי בנתינ' שלו' ולא מיירי בהתרה, ושמתא פרו' שאינה כנדוי שאינה אלא קללה בעלמ' אפי' באתרא דרביה ויחיד מומחה שרי שמתא ורבנו יעקב השיב לו דמאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד לא קשיא מידי דכי ה"ג אשכחן באלמנה נזונית [כתובות צ"ז ע"א] דקתני בין מן הארוסי' בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד וקאמ' בגמ' בשלמ' מן הנשואי' משום מזוני אלא מן הארוסין מ"ט וקא מפרש לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וזה איפשר ע"י שליח אלא ש"מ שכשצריכה לבא לב"ד אפי' ע"י שליח על זה אנו אומרי' אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ומה שק' לו נמי כנוף בשלשה לא שייך אבל בעשרה שייך שפיר לא קשי' מידי דבשלשה אשכחן כנוף כי הכא בפ' זה בורר בסופיה [סנהדרין כ"ט ע"ב] דקאמ' הודאה בפני ג' וקאמ' האי אודיתא זימנין כתבינ' וזמנין לא כתבינ' כנפי ויתבי כתבינן כנפינהו איהו לא כתבינן ומה שק' לו דבפ' ד' נדרי' ה"ל לאתויי הך מילתא דרבינא כולה משום שמתא דסיפא נקטה ומה שהוא תמה מה חלוק שייך לענין נדר בין מיכנפי לכנפינהו איהו בזה פר' טעם למעלה ועל פרו' רבנו שמואל ק' שהוא מגיה כל הספרים ועו' הק' לו אביו רבנו מאיר מאי קאמ' בעל מהו שיעשה שליח לחרט' אשתו מה ענין חרטה אצל נדוי ודומה שלא היה גורסו שהוא לא כת' בפרושו אלא בעל מהו שיעשה שליח לאשתו ומ"מ הו' כתוב בכל הספרי' ומה שפר' בשמתא שאינה חמורה כנדוי ואינה אלא קללה בעלמ' יש להתיר אפי' באתרא דרביה וגם כל עיקר גרסתו שגו' נדויא שזהו לשון ארמית מדלא קאמ' נדוי ואפ"ה קרי ליה נדויא ולא קרי ליה שמתא אינו נר' לרבנו יעקב כלל דלא מצינו בכל התלמוד חלוק בין נדוי לשמתא אלא שבלשו' הקדש נקר' נדוי ובלשו' ארמית נקר' שמתא ולעולם לא יאמר נדויא כ"א שמתא דלא לישתמיט דלימ' נדוי מנדינן ליה אלא שמותי משמתינן ליה ולא שמתוהו אלא נדוהו ולעי' נמי גבי מנודה אני לך אמרי [ח' ע"ב] דמשמ' שמתא ואפי' לרבנו יעקב דאמ' לישנא דנדינא הוא בזה פר' לעי' טעם דלא משמ' ליה לשו' נדוי אע"פ שבכל התלמוד או' מנודה בלשו' נדוי לפי שהרוצה להרחיק עצמו מד' אמות של חברו אינו רגיל לנדות עצמו על כך וכמו כן נ"ל ראיה מההי' דמ"ק [י"ז ע"א] דקאמ' ליה ר"ל לההוא גברא ליהוי ההו' גבר' בשמתא אמ' לי' אם ממון נתחייבתי לך נדוי מי נתחייבתי לך אדרבה ליהוי ההו' גברא בשמתא. אלמ' משמ' דשמתא נקרא נדוי ועוד דעלה קאמ' התם שאמרו לר"ל זיל לגבי נשיא דלשרי לך דתניא נדהו ואי' יודע מי נדהו ילך אצל נשיא ויתיר לו אלמא מחמיר התם בשמתא להתיר בגדול הדור כנשיא כשאי' המנדה לפנינו כמו בנדוי מיהו בזה יכול לדחות דנדוי התם נעשה בלשון עברית אלא שהתלמוד קבע הלשו' שם בלשו' ארמית וקרי ליה שמתא ולפי שיטת רשב"ם היה יכול לומ' דהא דלא שרי למישרי נדויא באתרא דרביה זהו דוק' בנדוי של חלום לפי שהו' חמור הרבה שהוא כעין נבואה ושמתא בעלמא בלא חלום אפי' באתר' דרביה ולא מיירי הכא מידי בנדהו ואי' יודע מי נדה דסתם אי' מועיל אפי' רביה ולא גדול העיר כ"א הנשיא וסוף דבר גרס' הספרי' עיקר.0...
א"ר שמואל בר רב זביד א"ר יצחק כו' או' ר' דשמא לא קבלו כל אלו האמורי' זה מזה כסדר שנקבעו כאן אלא מדא"ר שמואל עד משו' ר' אחא דתני דבי ר' חייא הוי סדר אחד פרו' אותו ר' אחא שהיה שונה בבית ר' חייא או בבית תלמידיו ומא' ר' זירא עד משו' ר' יהודה בר' אלעאי סדר אחר וכן משמ' שעד משום מושך סדר קבלתם זה מזה וגם ראיתי שיש מפרשי' כך והלשון אי' מיושב דבתחלת סדר השני היה לו לומ' כך ור' זירא א' ר' יוסי כו' אלו בני אדם שיראי' להזכיר ש"ש מיראי שמי דריש ש"מ מדכתי' מרפא בכנפיה הדין הירגא דיומא מסי אבק הנראה בעמוד זריח' השמש מרפא וחברו ביומ' סוף פ"ק [כ' ע"ב] הדין הירגא דיומא לא שמיה והיינו דקאמ' נבוכד נצר וכל דרי ארעא כלא חשיבי. אי' מפורש' רפואתו בתלמוד ושמא מרפא כשמסתכלי' בו ויותר נ"ל דממילא הו' מרפא כשהו' בעולם ומועיל לחולה בכל מקום שהוא ומ"מ מועיל יותר למסתכל בו דומיא דהא דאמרי' בב"ב סוף פ"ק [ט"ז ע"ב] רשב"י או' אבן טובה הית' לו לאברהם תלויה בצוארו וכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא וכשנפטר אברה' נטלה הקב"ה וקבעה בגלגל חמה והיינו דא' אינשי אידלי יומא אידלי קציר' ונראי' הדברי' שרפוא' הירגא דיומא ורפוא' אידלי יומ' אידלי קציר' הכל ענין אחד אע"ג דהתם לא מייתי ומרפ' בכנפיה והאי דקאמ' ופליג' דר"ל פר' זקני בשם רבנו שמואל דפליג בהא דר"ל קאמר דמסי לעולם הבא ולא בעולם הזה ואביי סבר דמסי אף בעולם הזה תימ' לי מי פליג ר"ל דמסי בעולם הזה הא אמ' אינשי אידלי יומ' אידלי קציר' ואהא לא משמ' דפליג ריש לקיש דבכמה מקומו' בתלמוד פריך תלמודא מהא אמרי אינשי ואפי' תאמ' דרפואה דהכא ודהתם שני עניני' הם מ"מ הכל תלוי בשמש בעולם הזה ושמא לר"ל נמי הו' מקל קצת את החולה אבל שם רפואה ליכא בעולם הזה לר"ל כ"א לעולם הבא אבל לאביי הו' מרפא ממש כדקאמ' מסי א"נ ה"פ האי דדייק אביי מקר' דמרפא ש"מ הדין הירג' דיומ' מסי' פליג' דר"ל.0...
<h2>דף ט:</h2>
אמ' (ר') שמעון הצדיק כהן גדול היה כדאמ' בפ"ק דיומ' [ט' ע"א] ששמש שלשי' שנה בכהונ' גדולה לשחת שערך זה נאה נהי דתגלחת טומאה היה עושה עכשו שמת עליו מת פתאום ונטמא לו מ"מ אפי' לא נטמא היה עושה תגלחת טהרה למלאת מים מן המעין לערות אל השוקת ולהשקות בהמות שהייתי רועה ופחז יצרי עלי נבהל בעצמו. ובקש לטרדני מן העולם לרדוף אולת ולהיות רועה זונות מתוך שראיתי עצמי נאה ביותר שמתוך כך יהו נשמעו' לו יותר לעברה כדאמ' [ב"מ פ"ה ע"א] כל זונה שנשכרת בארבע שוכרתו בשמונה כלהו אשמות נמי לא ליכול דעל חטא אתו וה"ה חטאת חלב לא ליכול ואפי' חטאת נזיר טהור לא ליכול אלא דבההוא איכ' למימ' שאי' חמור כ"כ כנזיר טמא ששנה בחטא. כשהן תוהי' נודרי' שתוהי' על עונותיהם ומצטערי' עליהם נודרי' לצער עצמן לכפר עונותיהם וכשהן מיטמאי' ורבי' עליהם ימי טומאה מתחרטי' שימי הטומאה וימי' הראשוני' שנופלים הם רבי' עליו יותר ממה שנתכון בתחלת הנדר נמצאו מביאי' חולין בעזרה. לאו ממש חולין בעזרה דכיון שלא הותר נדרו ע"פ חכם הויא נזירות גמורה אלא קרוב הדבר להיות חולין בעזרה.
<h2>דף י.</h2>
שיתחייבו קרבן קרבן חטאת. כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא לשמעון הצדיק משו' דהוי כעין חולי' בעזרה כשנטמא כדאמרן ור' אלעזר הקפר משו' דצער עצמו מן היין והכי נמי קא אמרי' ביבמו' [נ"א ע"ב] כלהו סביר' להו מאמר קונה קנין גמור ואי' שוים לגמרי דאיכ' דסבר דקונה קנין גמור מן התורה ואיכא דסבר מדרבנן וכן בפ"ק דסוכה [ז' ע"ב] דכלהו ס"ל סוכה דיר' קבע בעינן דאיכא דבעי ד' אמות ואיכא דלא בעי אלאו כדי ראשו רובו ושלחנו מ"ר מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא ולדברי ר' אלעזר הקפר י"ל דחטא על הנפש הוי כמו אני ובני שלמה חטאים ולי נראה דאיכא לפרושי חטא ממש וקאי לשון חטא אטומאת מזיד דאיירי בה לעי' כדדריש בכרתות [י' ע"א] בפתע זה אונס פתאום זה מזיד ויכול להיות שהאשם מכפר על טומאת המזיד כיון שעשה תשובה שהרי הו' מארבע' המביאים קרבן על המזיד כשוגג ובפ"ק דתענית [י"א ע"א] א' שמואל היושב בתענית נקר' חוטא מדר' אלעזר הקפר ור' אלעזר או' נקרא קדוש שנ' קדוש יהיה ופריך התם עליה והא כתי' מאשר חטא על הנפש ומשני ההוא דסאיב נפשיה. והדין קרא בנזיר טמא כתי' דשנה בחטא להכי כתביה בנזיר טמא ולעולם נזיר טהור נמי חוטא הוא. הכא משמ' דנזיר טהור נמי חוטא הו' ולהכי יליף מיני' יושב בתענית וה"נ מוכח בפ' מי שא' הריני נזיר מגלח [נזיר י"ט ע"א] דקאמ' לעולם קסבר בעל ומעקר עקר א"ה חטאת העוף נמי לא תיתי פרו' שבטל נזירותה סבר לה כר' אלעזר הקפר כו'.
<h2>דף טו:</h2>
בפ' ואלו מותרי' כת' וז"ל שבועה שאיני ישן כו' בספר רבנו יעקב מחק יודין דשא[י]ני וה[גיה] שאני ואיני יודע למה דגבי שבועה אינו מיושב כ"א שאיני ביו"ד דהא לא מפ....
<h2>דף כב:</h2>
א' רבא א' רב נחמן הלכה פותחי' בחרטה מכאן הקשה רבנו יעקב על פרש"י דפר' הדר בערובי' [ס' ע"ב] שפר' שם ר"ג שנתעטף וישב סבר פותחי' בחרטה צרי' החכם למצא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומ' לדעת כן לא נדרתי ואלו הייתי יודע שכך לא הייתי נודר ולכך צרי' לישב ורב נחמן סבר אי' פותחי' בחרטה אי' צריך לפתוח בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאי' מוצא לו כו'. [בפ"ד נדרי' ע"ש ובתוס' פ' הדר בערובי'].
<h2>דף כג:</h2>
[כל נדרי דאמרינן בליל י"כ הגיה אבא מרי זצוק"ל מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבע"ל] כלהון דאיחרטנ' בהון כו' והאו' מיה"כ שעבר עד י"ה זה הבא ע[לינו כלהון איחרטנא בהון] א[ינו אל]א טועה שאי אפשר להתיר נדרי עצמו ובלא חרטה דמעיקר' ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטו' ועו' שהלכה [כרב פפא דהוא] בת[רא] דא' בפ' השולח [גיטין ל"ה ע"ב] שצרי' לפרט הנדר והאריך הרבה כו' ובסוף ז"ל ומה שתקנו לומ' ביה"כ ולא בר"ה כמו שהו' ב[משנה משום דיה"]כ בטל ממלאכה ואיכא כנופיא טובא וסמוך הוא לר"ה ופעמי' שיה"כ נקר' ר"ה כדכתי' בר"ה ב[עשור לחדש איז[והי שנה שר"ה שלה בעשור לחדש הוי או' זה יה"כ [ערכין י"ב ע"א]. לשו' רבנו יע[קב].
<h2>דף כד:</h2>
וכן פר' דמשו' הכי לא תני הכא גמל פורח באויר שאי' דרך בני אדם רגילי' לומ' בלשו' גוזמ' על שום גמל שיהא פורח באויר דאע"ג דאמ' בעלמא גמלא פרחא במכו' פ"ק [ח' ע"א] ובהאשה שהלכה ביבמו' [קט"ז ע"א] מ"מ פורח באויר אי' רגילות לומ' אפי' בלשו' גוזמ' וה"ל כנשבע על האיש שהו' אשה ועל האבן של שייש שהו' של זהב.
<h2>דף כה.</h2>
כקורו' בית הבד ולא וכי זהו הבאי והלא פעמי' הו' גדול כך ויותר. תליסר אורוותא דתיבנ' י"ג אורוות סוסי' מלאות תבן. ובלע יתהון כל אותו התבן בלע ומפר' בירושלמי [נדרים פ"ג ה"ב] ויהבין ביה (גחלי' גמורי') [גומרי' גחלי'] ובלען ומית. א' שמואל בטרוף פרש"י בשבועו' [כ"ט ע"ב] מנומר כקורת בית הבד שמלאה (חרצנים) [חרוצים] וכעין זה פרשו כאן הפרושי' דאית בה חדקי ולפרושי' יצטרכו ליישב למה צריך בקור' בית הבד שיהא חידקי בגבה, אבל בערוך [ערך טרף ה'] פר' בשם רב שרירא גאון טרוף שוה כמו הטורף את גגו בפ"ב דמכשירי' [מ"ד] שמטיח גגו ומשוה אותו כקור' בית הבד שהיא שוה וחלקה ולא עגולה לעצור כל מה שתחתיה כולהו נמי מיטרף טריפי שהולכי' על גחונם א"כ שוי' הם ומרובעי' מלמטה פלאט בלע' ומשני שגבו טרוף שזה אינו כשום נחש שבגבו אי' שוה ומרובע אלא עגול וליתני טרוף ולמ"ל למיתני כקור' בי' הבד ומשני הא קמ"ל דקור' בית הבד טרוף דהכי עדיף טפי משאם היה גבה עגול ולא שוה שהיה העץ חסר ולא היתה כבדה כ"כ וגם יכולי' ליתן דבר עו' להכביד על השוה ומרובע מלמעלה יותר מעל העגול ובירושלמי [נדרים פ"ג ה"ב] נמי קאמ' הכא שמואל אמר במרובע אין תימר במרובע, נרא' בשאי' מרובע, למ"ל גדול אפי' קטן למה שנה כקור' בי' הבד דמשמ' נמי גדול כמותה ומתרץ לית ארחא דהדין תנא מתפיס אלא במילא רובא פרו' בדבר גדול תדע לך שהו' כן דתנינן גמל פורח באויר נתני עכבר פורח באויר תני רבי (שמואל) [שמעון] ב"ג אין מרובע מששת ימי בראשית פרו' במה שנברא אז ופריך עלה מגופ' של בהרת כגריס הקלקי מרובע ומתרץ ירבעינה הוא כו' ואח"כ או' אית דבעי מימר לא אמ' רב[י] (שמואל) [שמעון] ב"ג אלא בבריות ותני כן מרובע באוכלין ואי' מרובע בבריות ואף ע"ג דמרובע דגריס הקלקי הוי מרובע ממש מכל צד שיש לו זויות גבי נחש שמא לא קאמ' מרובע ממש אלא שוה פלאט בלע' לאפוקי עגול ומכ"ש פריך מגריס הקלקי ועו' יש לפר' דלמאי דמסיק דגבו נמי טרוף ר"ל שהו' מרובע מד' רוחות גבו ובטנו ושני צדדיו עכ"ל בפ' ד' נד'.
<h2>דף כה:</h2>
נדרי שגגות אמ' קונם אם אכלתי קונם ככר זו עלי אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה דכיון שאם ידע שאכל ושתה לא היה נודר אי' פיו ולבו שוין קונם שאני אוכל ושאני שותה כלומ' אם אני אוכל ואם אני שותה ושכח ואכל ושתה בשעה שיש לנדר לחול הוי שגגה שאי' זכור מנדרו ומותר שכך היה בדעתו כשנדר אם אוכל ואם אשתה במזיד שאני זכור מנדרי והא דא' לעיל כו' בפ"ד נדרי'.
<h2>דף לח.</h2>
אלא פלפולא וחריפות בעלמ' נתן למשה בתחלה אלא על גבור ועשיר חכם וענו תימ' לי אמאי לא קאמ' נמי ובעל קומה כדקאמ' בפ' המצניע [שבת צ"ב ע"א] דקאמ' דילמא משה שני דאמ' מר אי' השכינה שורה אלא על גבור וחכם ועשיר ובעל קומה ובשלמ' התם לא מזכיר ענו דעיקר' דמילת' ליתיה התם אבל הכא ה"ל למימ' נמי ובעל קומה ונראה היה לגורסו כאן ולגרוס אח"כ גבור ובעל קומה דכתי' ויפרוש את האהל ודחי ראיה דגבור ודילמ' דאריך וקטין כו' ושמא י"ל דבכלל גבור הוי בעל קומה ונפרש שר' יוחנן עצמו הביא אח"כ ראיה דויפרוש וממילא שמעינן גם בעל קומה אע"פ שלענין גבורה נדחית ראיה דויפרוש והא דאמ' במ"ק [כ"ה ע"א] גבי רב הונא ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו אע"ג דאמ' בתענית בפירקא דחסידי [מגילה כ"ז ע"ב] רב הונא איניש גוצא הוה איכ' למימ' שאם היה בא"י היה נעשה בעל קומה או שמא באקראי בעלמא שורה שכינה אפי' על מי שאי' בו כל המדות הללו דילמא דאריך וקטין ודק וחלש כמו [ב"ק נ"ה ע"א] אלים קועיה קטין קועיה אלא מן הדין קרא ואתפוש בשני הלוחות ואשברם והיאך שברם בהשלכתו והלא היו עבות הרבה כדתניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה וא"כ בגבורה גדולה נשברו ועו' שהלוחות היו של סנפירינון [שהש"ר פ"ה] והית' אבן חזקה מאד כדאמרי' התם [שם] מעש' באחד שלקח סנפירינון ובקש לבדקו הושיבו על הסדן והקיש בקורנס נשבר הקורנס ונבקע הסדן סנפירינון לא זז ממקומו ארכן ששה ורחבן ששה א"ר כי בירושלמי פ' משוח מלחמה [סוטה פ"ח ה"ג] אימ' כל לוח ולוח ארכו ו' ורחבו ג' וכן בשקלי' פ' י"ג שופרות [פ"ו מ"ט] והא דאמ' בפ"ק דב"ב [י"ד ע"א] י"ל דרחבן של כל שתים מונה ביחד שתים שלמות ושתים שבורות או שמא תלמוד שלנו חולק ואם חולק י"ל דאורך הלוח קרי תלמוד שלנו מראש תחלת הדף עד ראש התחתון של סוף הדף ורוחב קרי רוחב הדף שהוא אורך השטין והיו מונחות בארון אלו ע"ג אלו אבל לפי הירושלמי לוחות ושברי לוחות כולן זו בצד זו מ"ר. עשיר פסל לך ואע"ג דמקודם לכן שרת' עליו שכינה מ"מ לכך נכתב פסל לך דקמ"ל שנתעשר כו' לאשמעינן שדרך נביא שהו' עשיר חמשי' שערי בינ' נבראו בעולם וכלם (נקנו) [נתנו] למשה חסר אחת יש לפרש דנפק' מדכתי' בתורה מזוקק שבעתים ובסוף פ"ק דר"ה [כ"א ע"ב] דריש ליה הכי בהדיא דהיינו ז' פעמי' ז' והוא [מ"ט פנים טמא ומ]"ט פני' טהור וכלן נתנו למשה דכתיב ותחסרהו מעט מאלקי' היינו שער (אחר) [אחד] דתפסת מועט תפסת והיינו חמשים לאפוקי ממאן דשקיל בלא אגרא בתמיה א"כ מאי רביתיה אלא דאפי' באגרא שהיה עשיר ולא היה צריך להם כלל אפי' לשכור משלהם ודילמ' משום דענו הוה ולא היה רוצה לשכור מהם שלא יתביישו ממנו להשכיר לו בזול או אפי' אי' רצונם להשכיר דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר שלא דחק אותם להשכיר לו שלא מרצונם. אפי' ברצון לא שכרן פן יתביישו להשכיר לו בזול ולא רצותנו לשו' רצון דריש ליה תלמודא ולפי הפשט היא כמו לא רצצתנו מלשון קנה רצוץ וכן [יהושע ו'] (סבותנו) [סבותם] כמו סבבתנו לשו' פרו' הר"ר יהודה בר"נ.
<h2>דף מט.</h2>
לוליבא דקרא גווא דקרא הפנימי שבו לשו' לב דבר זה אסו' לאמרו בפני ע"ה לפי שמתאוי' לאכלו בעודו רך וישחיתו הפשתן ע"א לפי שאסור ללמדו אומנות ע"א פן ילעיגו עלינו ויאמרו קבעו חכמי' במשנתן רפואות שהכל בקיאי' בהן ודמי לחוכא ואיטלולא מאן חולי' רבנן מתוך טרחן בתורה חשים בראשם ובגופם ואוכלי' אותם הטריות אבל לחולי' גמורים הם כמלאך המות קצירי ממש חולים השוכבי' במטה מריעי רבנן מתוך שאוכלי' מעט וישנים קמעא ואינם בריאי' כ"כ בגופן.
<h2>דף מט:</h2>
דאכלי נהמא בנהמא אלמ' לדידהו מיקרי תבשיל והנודר מתבשיל אסור בעבה בבלאי טפשאי קרי להו לפי שפוטרי' עצמן באכילתן מברכ' בור' מיני מזונו' ומברכי' על הפת ופוטרי' הדייסא וסתמ' דמתני' פליג עלייהו למדנו מכאן שפת אינה פוטרת עבה ואע"פ שברך על הפת חוזר ומברך על הדייסא בורא מיני מזונות והר"ר אברהם היה מברך בור' מיני מזונות תחלה על דייסא והדר שרי המוציא מספק' ליה אי כמתני' אי כבבלאי או שמא מזה קרי להו טפשאי דכיון דלאו ארח' למיכלינהו בנהמא היה להם לברך בתחלה על הדייסא והדר שרי המוציא ולא לאחרן עד לאחר כן דשרי המוציא ולאכלן עם הפת לפטרו נקרני דהוצל גר' ברי"ש כמו נקיר שמיה דפ' כל הבשר [חולין ק"ה ע"ב] ואית דגרסי נקדני בדלי"ת כמו [ברכות נ' ע"א] הנקדני' תופסי' אותו על כך וי"מ נקרני הם תלמידי חכמי' על שם חכמתם קרי להו כך כדכתי' חכמת אדם תאיר פניו מגזרת כי קרן עור פניו כו' כו' כו' לפדי ליטואמרייו בלע' ברקודי לשו' רקוד בקורקני כמו ומקרקר קיר.
